Yesterday I wasn’t at the shop and I didn’t meet anyone interesting. Because what is there really to do out there, where there are all kinds of people and things happening and all that? Actually, I was at the supermarket, and the cashier was very nice, scanned my things quickly and said “you too” when I told her to have a pleasant end of workday. Or something like that. I don’t remember if I meant it, or if I just wanted to say something pleasant. I don’t know who it’s supposed to please—me, thinking of myself as a pleasant person, or her, that someone said something nice to her without meaning it. Probably 85% of people say the same thing to her, and she smiles another weightless smile and says “you too,” and immediately turns to the next customer, because really, to reach the pleasant end of her workday she has to get through all the people, scan all their things, and then follow them out, lock the door, exhale hard, and begin the end of her workday—which will probably take another hour. And by then I was already home, cooking pasta and drinking a not-too-expensive red wine, because I’m alone and who wants to waste the good bottle on being alone. Or actually—shouldn’t the good bottle be wasted on being alone? Isn’t it a larger waste to spend it on two? Anyway, the pasta was ready very quickly, and I was quick to forget that I’d been at the supermarket and exchanged a few words with the woman at the pastry counter, who only wanted to throw all the baked goods into the black rubbish bag, close the door, and go home. And today, I have no memory of yesterday. I wasn’t at the shop. And I didn’t meet anyone interesting. Because what is there really out there, outside the not-too-expensive aloneness?

אתמול לא הייתי בחנות ולא פגשתי אף אחד מעניין. כי מה בעצם יש לעשות שם בחוץ, איפה שיש כל מיני אנשים וקורים דברים וכל זה? בעצם הייתי בסופר והמוכרת הייתה מאד נחמדה והעבירה את הדברים שלי מהר ואמרה לי ” גם לך” כשאמרתי לה, סוף יום עבודה נעים. או משהו כזה. לא זוכר אם התכוונתי לכך או רק רציתי לומר משהו נעים. לא יודע למי זה אמור לעשות נעים, לי שאני חושב שאני בן אדם נעים, או לה שמישהו אמר לה משהו נעים בלי להתכוון אליו. הרי בטח 85% מהאנשים אומרים לה את זה ואז היא מחייכת עוד חיוך שלא שוקל כלום, ואומרת ” גם לך”, וישר מסתובבת ללקוח הבא, כי בתכלס, כדי להגיע לסוף יום העבודה הנעים שלה היא צריכה להגיע לסוף כל האנשים, להעביר את כל הדברים שלהם, ואז ללכת אחריהם, לנעול את הדלת, לנשוף החוצה ממש חזק ולהתחיל את סוף יום העבודה שבטח עוד ייקח לה שעה. ועד אז כבר הייתי בבית והכנתי פסטה ושתיתי ים אדום לא יקר במיוחד, כי אני לבד ומי רוצה לבזבז את הבקבוק היקר על לבד. בעצם? לא עדיף לבזבז את הבקבוק יקר על לבד? לא חבל לבזבז אותו על הביחד? בכל מקרה הפסטה הייתה מוכנה ממש מהר ומיהרתי גם לשכוח שהייתי בסופר ושהחלפתי כמה מילים עם המוכרת בדלפק המאפים, שרק רצתה להשליך את כל דברי המאפה על שקית האשפה ולסגור את הדלת וללכת הביתה, והיום אין לי שום זיכרון מאתמול. לא הייתי בחנות. ולא פגשתי אף אחד מעניין. כי מה בעצם יש שם בחוץ, מחוץ ללבד הלא יקר במיוחד?