| CARVIEW |
אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת
לתרומותדיאלוג ושיתוף פעולה בין דתי, פיתוח יוזמות משותפות וקידום הבנה הדדית
פיתוח והעברת תוכניות חינוכיות בנושא זכויות אדם, פלורליזם דתי וסובלנות
פעילות לקידום זכויות חברתיות וכלכליות, מאבק בעוני ואפליה, וקידום שוויון הזדמנויות
נוכחות מגנה עבור חקלאים פלסטינים, סיוע בגישה לאדמות ותיעוד הפרות זכויות אדם
תמכו בפעילות שלנו
תכנים אחרונים
זיכרון כמצפן מוסרי
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם"
(שמות יג, ח)
עוד לפני שבני ישראל חופשיים, הם מצווים לזכור ולספר. לא סיפור של גבורה וניצחון, אלא סיפור של עבדות, של פגיעות, של שלילת זכויות. התורה מבינה שעם שאינו זוכר את פגיעותו – עלול לפגוע באחרים. הזיכרון איננו נוסטלגיה; הוא אחריות. הוא נועד לעצב מצפן מוסרי, שיזכיר לנו שוב ושוב מה משמעותה של חירות אנושית.
מנהיגות המחויבת לתורת משה
הטלטלה מלווה בחשש עמוק לדמותה של המנהיגות הישראלית בשעת משבר: האם תדע לקחת אחריות ולערוך חשבון נפש, כדי להתחיל בהליך הריפוי והתיקון ההכרחי לביטחון ילדינו ומדינתנו?
אני נעצר מול המילים הפותחות את הפרשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב–בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"(שמות, ו', ב'). האל בוחר לפתוח בשיח שבו הוא מציג עצמו ישירות בגוף ראשון – "אני יהוה". זוהי הצגה המדגישה את ייחודיות הרגע: הופעה בשם המפורש, בשונה מהתגלות ה"אל שדי" לאבות בספר בראשית. פרשנים עמדו על האבחנה כי השם "אל שדי" שיקף הבטחה עתידית, ואילו השם המפורש מסמן את התגשמות הגאולה לעם הנאנק תחת הדיכוי המצרי.
לכל איש יש שם
כאשת חינוך הייתי 'קנאית לשם' עוד בימים בהם עסקתי בחינוך בבית הספר, היה חשוב לי להכיר כל תלמיד ותלמידה בשמם כבר בשבוע הראשון של שנת הלימודים. השקעתי בכך את כל מרצי ומאודי. נוכחתי לדעת שתהליך הכרת השמות גואל אותנו מאלמוניות ומסייע למזער את חוויית הניכור והסתמיות שאנו חווים במסגרות רבות.